נראה כך שבישראל הטרנד המוביל הוא רכב פרטי – כמעט לכל משקי הבית בישראל יש רכב פרטי.
באירופה ובחלקים מאסיה זה פחות ככה, רבים משתמשים בתחבורה הציבורית בצורה שוטפת, ולא מחזיקים ברכב פרטי או אפילו ברישיון נהיגה (באמריקה פחות רלוונטי, למעט ניו יורק).
אז מדוע הישראלים כל כך אוהבים שיש להם רכב משלהם? ומדוע זה הולך להישאר ככה? בגלל מגוון סיבות,
התחבורה הציבורית בישראל היא לא כל כך טובה, ובנוסף מסלולי ליסינג מימוני שמציעות חברות הליסינג פשוט טובים מדיי ומאפשרים קניית רכב חדש בצורה נוחה.
התחבורה הציבורית בישראל
התחבורה הציבורית בישראל אינה מפותחת כמו בשאר המדינות המערביות. מסלולי הרכבות אינם מקיפים דיים- הם לא מגיעים לרחבי הארץ כולה.
גם מבחינת אוטובוסים, הם יחסית מיושנים ולא נעים לנסוע בהם, בעיקר בגלל הצפיפות ולוחות הזמנים שאינם תמיד עקביים.
פרוייקטים של תחבורה ציבורית מתעכבים בגלל בירוקרטיה, ופרוייקטי ענק כמו הרכבת הקלה בגוש דן ופרוייקט המטרו נתקעו במשך שנים, וגם עכשיו הסוף שלהם לא נראה באופק. זאת למרות העומס הגדול בכבישים.
המדיניות הממשלתית כלפי תחבורה ציבורית
המדיניות הממשלתית המוצהרת היא הפחתה של שימוש ברכב פרטי ומעבר לתחבורה ציבורית.
המדיניות עד עכשיו, לא הכי מוצלחת, ולמעשה לא באמת מיושמת. וזה גורם לנו, האזרחים, להמשיך להיות תלויים בתחבורה ציבורית מיושנת ולוקה בחסר, או שלפנות לכיוון קניית רכב חדש.
עלייתם של מסלולי הליסינג
מחירי הרכב הפרטי בארץ אינם זולים.
אך כיום אנחנו עדים לתופעה נפוצה יותר ויותר של של מסלולי ליסינג שמתאימים במיוחד עבור לקוחות פרטיים המעוניינים לקנות רכב חדש אך אין בידם אפשרות לשלם על רכב חדש במזומן.
מסלולי ליסינג מימוני עוזרים בפריסת התשלומים על הרכב והופכים אופציה מועדפת על רבים.
בליסינג מימוני אפשר לשלם על הרכב בתשלומים במשך 36 חודשים, ולאחר מכן לשלם את היתרה או לבצע טרייד אין על הרכב – מה שתבחרו.
היתרון בלעשות טרייד אין הוא שאתם מחליפים את הרכב הישן ברכב חדש עם שנתון מעודכן, ובנוסף לא צריכים להתעסק במכירת הרכב, שזהו תהליך מייגע בפני עצמו.